|
|
|
... בית החולים נראה גדול ואפור, בכלל לא כמו מקום שבו נולדים תינוקות. ברגע שנכנסה לבניין, עתליה הרגישה ריח מוזר ולא נעים. היא נצמדה לסבא וסבתא, שפסעו בצעדים מהירים בעקבות השלטים למחלקת יולדות. פתאום סבתא נעצרה לפני אחד החדרים ופתחה את הדלת. אמא ואבא היו כל כך שקועים בתינוקת שבשנייה הראשונה הם לא הבחינו בסבא וסבתא ובעתליה. הפנים של אמא זהרו באור זהוב, כאילו האירו אותם באלפי נרות חנוכה. עתליה ראתה את העיניים של אמא מתבוננות בתינוקת. היא ראתה את הפה של אמא מחייך לתינוקת. עתליה הכירה את המבט והיא הכירה את החיוך. זה היה המבט המיוחד שלה והחיוך המיוחד שלה. עד היום אמא הסתכלה ככה וחייכה ככה רק אליה. פתאום היה לעתליה קר, והגרון שלה התכווץ. |
